רשיון GNU GPL משמש להפצה חינמית של קוד מקור של תוכנות רבות. התנאי המרכזי בגרסאות הראשונות של רשיון זה (V1, V2) הינו, שיצירות נגזרות, קרי יצירות שבאו לעולם עקב שינוי בקוד המקורי, תעמודנה גם הן לרשות הציבור.
יש מי שיטען טענה קיצונית ולפיה, גם כאשר נעשה שינוי זמני בקוד המקורי ואשר נובע כולו מ(לינק דינאמי) אל תוכנה אחרת ששעות אדם רבות הושקעו בה, יש לפרסם אף את הקוד של התוכנה האחרת שגרמה לשינוי...
הקיצוניים פחות יטענו כי הפרסום מחוייב המציאות רק עקב שינוי קבוע (כתוצאה מלינק סטטי), אך לא זמני, בקוד המקור של התוכנה.
בשנת 2007 באה לעולם גרסת V3 של תוכנת ה- GPL, והיא כעת אגרסיבית יוצר וכוללת במפורש הרחבה של חובת הפרסום של התוכנה האחרת הקשורה לקוד המקור, גם אם הקישור לתוכנה האחרת הוא דינאמי, ואף אם התוכנה האחרת מוגנת בפטנט...
תנאי זה מתייחס גם לקושחות ולאתרי אינטרנט.
גרסה זו נוקטת בגישה מתנשאת בקביעה כי מי שלא יסכים לתנאים אלו, אינו חייב לעשות שימוש בתוכנה ה- GPL-ית.
אולם, מה אם היתה ברשיון קביעה לגבי העברת דירתו ומכוניתו של המשתמש לרשות הציבור, וכי אם המשתמש אינו חפץ בכך, שיימנע מכל שימוש בתוכנה....
זוהי בעיניי גישה צינית כלפי רשיון זכויות יוצרים וניצול לרעה של הכוחות המשפטיים הגלומים בו, העלולים לגרום לפגיעה בזכויות קניין של אחרים משימוש מוגזם בכוח זכויות קניין בתוכנה.
בתנאים אלו קיים חשש לשלב תוכנות קנייניות עם תוכנות קוד פתוח, כלומר תוכנה חופשית, ויש בכך כדי ליצור עכבה בפיתוח של תוכנות התורמות לציבור, ודבר זה עומד בסתירה רבתי לעקרונות הקוד הפתוח.
ככל שתוכנה הנשענת על רשיון GNU GPL בגרסתו השלישית תהיה פופולארית יותר, כך תחריף הבעיה. כך למשל, אם ייעשה נסיון להפיץ את LINUX תחת הגרסה השלישית. ניתן להעלות טענות משפטיות שכנגד, הלקוחות מעולם ההגבלים העסקיים, ועולם החוזים האחידים. יישום עקרונות של מניעת שימוש לרעה בזכויות קניין בכלל וזכויות יוצרים בפרט יסייעו לצמצום האפשרות של שימוש לרעה ברשיון GPL.
